עוולת לשון הרע הפסיקה והחוק

עוולת לשון הרע מתרחשת במקום שבו מתנגשות שתי זכויות בסיסיות - הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. לכל אדם הזכות לכבוד ובטוחה גם הזכות לשם טוב. מהצד השני יש לנו את הזכות לחופש הביטוי, ששלילתה גם כן נחשבת לדבר חמור. אך כאשר הזכות לחופש הביטוי פוגעת בכבודו של האדם מתעוררת הבעיה.

נראה שתביעות לשון הרע הופכות להיות דבר שכיח יותר ויותר בימינו. אחת הסיבות לכך היא המדיות החברתיות, כמו לדוגמה פייסבוק, אשר הפכה לזירת התגוששות אינסופית בה אנשים נוהגים להתבטא בצורה פוגענית.

מה זה לשון הרע

לשון הרע מוגדרת במדויק בחוק איסור לשון הרע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

הנפגע מלשון הרע אינו נדרש להוכיח כי אכן נפגע מהדברים ונגרם לו נזק, אך חל עליו נטל הראייה; עליו להראות כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע על פי החוק ואכן היה מכוון כלפיו. לשון הרע נבחנת בעיניו של ”האדם הסביר“ - האם אדם מן היישוב היה מחשיב את אותו פרסום כלשון הרע הפוגע בכבודו ובשמו הטוב של הנפגע.

פרסומים מותרים בלשון הרע

הגנת אמת דיברתי - כאשר הפרסום או אמת או המפרסם חשב כי מדובר באמת בזמן הפרסום, וכי היה בפרסום עניין ציבורי.

הגנת תום הלב - מקרים שונים יכולים להיחשב כתום לב. למשל כאשר המפרסם לא ידע את הנסיבות שמהן משתמעת הפגיעה. כאשר מדובר בהגנה על עניין אישי כשר. כמו למשל ביקורת על יצירה ספרותית הדורשת התייחסות אישית לאופיו של הנפגע. הכחשה או גינוי של פרסום קודם שהייתה בו לשון הרע.

ישנם גם פרסומים מותרים כגון דוחות מבקר המדינה, פרסומים של שופטים, פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין וכו‘.

פסיקת לשון הרע בפייסבוק

בבית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעה כנגד אישה אשר כינתה בפייסבוק בעל מכון כושר ”שקרן ורמאי“ בעקבות פרסום מטעה (תאמ (חי') 13361-12-18). הפרסום הציג תמונת לפני ואחרי, והזמין אנשים להתאמן במכון הכושר. מכיוון שהכירה את האדם בתמונה וידעה כי מאחורי הירידה במשקל עומד ניתוח לקיצור קיבה היא פרסמה פוסט המכנה את בעל המכון שקרן ורמאי. בית המשפט קבע כי הכינוי ”שקרן ורמאי“ הוא לשון הרע לפי החוק, והתפוצה הרחבה בפייסבוק עונה על הגדרת הפרסום. המפרסמת לא זכתה להגנת ”אמת בפרסום“ משום שלא הסתפקה באמירה כי המודעה מטעה, אלא טענה כי בעל המכון הוא שקרן ורמאי ולא הוכיחה זאת. הפרסום נעשה שנה לאחר הופעת המודעה, כך שלא ניתן היה לטעון לעניין לציבור. בית המשפט חייב את הגברת לשלם לבעל מכון הכושר 9000 ש“ח פיצויים.